גזר דין בתיק ת"פ 8253-08

פתח דבר

1.         הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה - עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, נהיגה ללא רישיון נהיגה - עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, התשכ"א - 1961 ונהיגה ללא ביטוח - עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל 1970.

2.         בהתאם לכתב האישום המתוקן, ביום 24.10.08 בשעת לילה מאוחרת נטל הנאשם רכב השייך לאביו. בסמוך לשעה 3:35 בבאר שבע נהג הנאשם ברכב הטויוטה במהירות גבוהה. עם הגיעו לצומת עלה עם הרכב על אי התנועה המפריד בין ארבעת נתיבי הכביש, הסתחרר עם הרכב במסלול הנגדי ועלה במהירות על המדרכה, תוך שבמהלך דברים אלו נוקרו שני הצמיגים השמאליים של הרכב. קצין המשטרה, שנסע ברכב משטרתי במקום, הפעיל אור כחול מהבהב על גג רכבו. הנאשם החל בנסיעה מהירה מעברו הנגדי של אי התנועה, נגד כיוון התנועה כשהקצין דולק אחריו ברכב המשטרתי ומורה לו לעצור ותוך ששניים מצמיגי הרכב בו נהג נקורים. עם הגיע הנאשם לצומת, חצה את הצומת בנסיעה נגד כיוון התנועה והמשיך בנסיעה, תוך שהוא משתלב בצידו הימני של אי התנועה. בהגיע הנאשם לצומת דלק האור האדום ברמזור בכיוון נסיעתו ומספר כלי רכב חצו את הצומת כדין והנאשם, חרף האמור, חצה את הצומת באור אדום, כאשר התנגשות הנאשם באחד מכלי הרכב שחצו את הצומת נמנעה אך בזכות העובדה שנהגו הצליח לבלום את כלי רכבו ולסטות מנתיב נסיעתו. כל אותו זמן הוסיף קצין המשטרה לדלוק אחריו בניידת, והורה לו לעצור. עם הגיעו לצומת נוספת, דלק האור האדם בכיוון נסיעת הנאשם והנאשם פנה שמאלה באור אדום. התנגשות הנאשם בכלי רכב שנסע כדין בצומת בכיוון הנסיעה הנגדי נמנעה אך בזכות העובדה שנהגו הצליח לסטות מנתיב נסיעתו. הנאשם פנה והוסיף לנסוע תוך ששניים מצמיגי רכבו נקורים ותוך שקצין המשטרה מוסיף לדלוק בניידת אחר הנאשם ומורה לו לעצור. מרחוב העליה פנה הנאשם לרחוב יציאת אירופה שם הוסיף לנסוע עד שנכנס עם הרכב לתעלה שהייתה בצד הכביש, אז נוקר צמיגו הימני אחורי של הרכב, הרכב נחבט, ניזוק ולא יכול היה להמשיך בנסיעה. בשלב זה נעצר הנאשם.

3.         במסגרת הסדר טיעון הוסכם כי לאחר הודאת הנאשם בכתב האישום המתוקן, לאור גילו של הנאשם יוגש תסקיר של שירות המבחן, כאשר לא היה הסדר בין הצדדים לעניין העונש, פרט לרכיב הפסילה, לפיו עתרו הצדדים במשותף לפסילה של 30 חודשים מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה.

4.         ב"כ המאשימה עתרה להשתת עונש מאסר ממושך, מאסר על תנאי ארוך ומרתיע וקנס וכי בהתאם להסדר הטיעון בין הצדדים, יושת על הנאשם עונש של 30 חודשי פסילה בפועל.

עוד הדגישה, כי יש להחמיר עם הנאשם, שכן נסיבות האירוע הינן חמורות, בשים לב למרדף הארוך שהתנהל אחר הנאשם, לנהיגתו המסוכנת, תוך התעלמות חוזרת ונשנית מהוראות השוטרים, תוך יצירת סיכון לכלי הרכב שנקרו בדרכו, כאשר רק בזכות הנהגים האחרים לא נגרם נזק לרכוש או לחיי אדם, והכל כאשר לנאשם מעולם לא היה רישיון נהיגה. היא הטעימה כי יש להחמיר עם הנאשם גם נוכח האמור בפסיקה, אשר קבעה בשורה של פסקי דין כי לאור העובדה שתופעת המרדפים, במיוחד ברחבי הנגב, הפכה ל"מכת אזור", יש לנקוט מדיניות ענישה מחמירה, המעדיפה את האינטרס הציבורי על פני אינטרס השיקום של הנאשם, גם כאשר מדובר בנאשמים ללא עבר פלילי, או כאשר המלצת שירות המבחן היא להימנע ממאסר.

באשר לתסקיר ציינה כי אין לאמץ את המלצת שירות המבחן, הן כיוון שאינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה, והן נוכח האמור בתסקיר עצמו, כי הנאשם היה חלק מחברה שולית וההליך הטיפולי שעבר הינו ראשוני בלבד וכי הנאשם נהג תחת השפעת אלכוהול. ביחס לעולה מן התסקיר, אודות האירוע אותו טוען הנאשם כי חווה הנאשם בתקופת מעצרו, הרי שנוכח סירוב הנאשם לשתף פעולה בחקירה בעניין זה, יש קושי ליתן משקל לאירוע.

5.         ב"כ הנאשם מנגד טענה כי המקרה בענייננו נכנס בגדר החריגים, בהם ראוי להעדיף את שיקולי השיקום של הנאשם. לטענתה, נסיבות האירוע אינן כה חמורות ולא מדובר היה במרדף ארוך, כאשר ציינה כי כל מסלול נסיעתו של הנאשם אינו עולה על נסיעה בת שתיים - שלוש דקות. הנאשם לא סיכן את השוטרים ואף לא הורשע בנהיגה תחת השפעת אלכוהול, עניין שכלל אינו חלק מכתב האישום.

עוד הטעימה כי בניגוד לטענת ב"כ המאשימה, אין מדובר בהליך טיפולי ראשוני, אלא הנאשם עבר תהליך של למעלה משנתיים עם שירות המבחן, החל בשנת 2008, השתלב בקבוצות טיפול שונות ועבר גם טיפול פרטני, וכפי שעולה מן התסקיר, הוא לומד להציב גבולות, התנתק מהחברה השולית אליה חבר קודם לכן ועבר תהליך משמעותי, אשר ירד לטמיון אם יישלח עתה למאסר. עוד הוסיפה, כי הנאשם שב למסלול עבודה והיום הוא המפרנס העיקרי של משפחתו, משפחה מרובת ילדים המצויה במצוקה כלכלית.

באשר לאירוע שקרה לנאשם בעת ששהה במעצר ציינה כי הוא מהווה נסיבה מיוחדת, בעלת משקל כבד לטובת העדפת שיקולי שיקומו, כאשר פסיקה כזו לא תהווה תקדים לאור הנסיבות המאוד מיוחדות כאמור.

במסגרת הטיעונים לעונש העיד מטעם הנאשם מר רוני אשש, דודו של הנאשם, אשר מכיר את הנאשם מילדותו. מר אשש סיפר כי הנאשם התגורר עימו בביתו משך 11 חודשים במסגרת מעצר בית בו היה נתון בתיק זה. הוא ציין כי בתקופה הראשונה הנאשם נראה מסוגר ומופנם, "בחור שעבר עליו משהו", אך עם הזמן הפכה התנהגותו נורמטיבית לחלוטין וכיום הוא עובד, יוזם ומתפקד כראוי.

הנאשם, במסגרת המילה האחרונה, אמר כי הוא חש בושה על מעשיו, לוקח אחריות ומבין שהיה בכך סיכון חיי אדם, אך עתר בפני בית המשפט שלא יחזירו לבית הסוהר ולא יטיל עליו עונש של מאסר בפועל.

דיון

6.         הנאשם שבפני, יליד 1988, כבן 22, רווק, ללא עבר פלילי.

מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו עולה כי הנאשם הינו הרביעי מבין שבעה אחים, יליד צרפת, עלה לארץ עם הוריו ומשפחתו כשהיה כבן 8. שירות המבחן התרשם כי הנאשם גדל ללא מערכת תומכת ומציבת גבולות, כתוצאה מכך הוא חווה תחושת כאוס, בעל דימוי עצמי נמוך ורצון לרצות וקיים אצלו קושי בהצבת גבולות חיצוניים ופנימיים. כל אלו הובילו אותו לחבור לחברה שולית. עוד צוין כי החוויה המרכזית שלו בחייו היא של בדידות, תלישות וחוסר שייכות. ביחס לעבירה נשוא תיק זה, הנאשם ציין בפני השירות כי עשה המעשה תחת השפעת אלכוהול, בשתייתו הוא אינו מורגל ואשר שתה במסיבה בה שהה אותו יום ואילו בריחתו מן המשטרה הייתה בשל כך שחש פחד, לאור העובדה שנהג ללא רישיון ותחת השפעת אלכוהול.

שירות המבחן הדגיש כי במהלך השנתיים האחרונות, במהלכן היה בטיפול שירות המבחן במסגרות טיפוליות שונות, חל בנאשם שינוי משמעותי, במסגרתו הוא רוכש כלים ומיומנויות המסייעים לו בשמירת גבולות; הוא התנתק מהחברה השולית לה היה מחובר באותה עת; ועובד באופן מסודר ועקבי מאז שחרורו ממעצר. הוא אף מגלה מוטיבציה ורצון להמשיך בעבודה מול השירות ולהעמיק תהליך השיקום שלו.

לאור האמור, התרשמות השירות היא כי מאסר בפועל יגרום לפגיעה משמעותית ביותר בהליך השיקום של הנאשם ולפיכך המליץ להשית מאסר שירצה בעבודות שירות, אשר יהוו גורם מרתיע עבורו מחד אך יאפשרו המשך שיקומו מאידך, בצירוף צו מבחן לשנה, במסגרתו ימשיך ההליך הטיפולי. לחילופין צוין, כי אם לא יימצא מתאים לעבודות שירות, מומלץ שלא להטיל עליו מאסר בפועל, בשל אותן סיבות שלעיל, אלא של"צ בהיקף מכביד ומשמעותי.

7.         אין חולק כי המעשים של הנאשם הינם חמורים ביותר וכך גם העבירות בהן הורשע. הפסיקה חזרה והדגישה את חומרת העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הן בשל הסיכון הטמון בה לחיי אדם ולרכוש והן בשל הזלזול הבוטה בשלטון החוק וברשויות האכיפה. על מנת לנסות ולמגר תופעה זו של נהיגה פרועה בכבישים, אשר פשתה במקומותינו ובפרט בדרום, נקבע כי יש לנקוט מדיניות ענישה מחמירה, של מאסר בפועל בן מספר שנים. עוד נקבע, כי אינטרס ההרתעה בעבירה זו גובר בדרך כלל על האינטרסים של הנאשם, גם כאשר מדובר בנאשם ללא עבר פלילי או בהמלצה חיובית של שירות המבחן (ראה למשל ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבואלקיעאן, לא פורסם; ע"פ 2079/06 אבו עצא נ' מדינת ישראל, לא פורסם).

עם זאת, מושכלות ראשונים הינן כי הענישה הינה לעולם אינדיבידואלית וכי מדיניות ענישה אינה מאיינת את חובת בית המשפט לבחון כל מקרה לגופו, על נסיבותיו האישיות של הנאשם, אשר יש שיביאו, במקרים מתאימים, לסטייה מן המדיניות הכללית שנקבעה ביחס לעבירה מסוימת.